ההכנות לטיול היו רבות: הרצאות, ספרים, שיטוטים בכל האתרים האפשריים, סיכומים, איסוף טיפים, בירורים לטיסות, ביטוחים וכו' ואחרי כל כך הרבה הכנות וכל כך הרבה ידע שצברנו, למה לא לשתף ולהשוויץ?!
אז את הטיול עשינו בתקופת החגים ספטמבר – אוקטובר 2012, ועל אף שזה נחשב לסוף העונה, המזג אוויר בטיול היה מעולה!
לטיול יצאנו משפחה- אמא ואבא שלי (בני 50 + יאמר לזכותם שהם טיילנים רציינים ואכלו את הטיול לארוחת בוקר!) אחותי בת ה19 שקיבלה חופשה מפנקת מהצבא, טעימה קטנה לפני הטיול שחרור שיגיע בעוד 5 שנים (ממר"ם - חתמה חוזה לנצח ... ) בעלי היקר ואני.
את הטיול שלנו אני מחלקת לשלושה חלקים עיקריים:
1. חלק א – לימה הווארז סנטה קרוז
2. חלק ב - לימה קוסקו המאצ'ו פיצ'ו
3. חלק ג – בוליביה לה פז סלאר
חלק א לימה הווארז סנטה קרוז
13.9.12
את הטיול התחלנו בטיסה למדריד ספרד, שם היו לנו 11 שעות המתנה לקונקשיין- אז יצאנו לקורע את העיר ..
14.9.12
עייפים ותשושים המשכנו לטיסה הבאה ללימה, טיסה של 11 שעות ואם זה לא הספיק אז ישר אחרי הטיסה המשכנו עם אוטובוס של חברת CRUZ DEL SUR להווארז כ 7 שעות נסיעה – לפנק לפנק לפנק.
 |
| CRUZ DEL SUR |
קצת על חברת CRUZ DEL SUR – הם מצויינים תמיד מדייקים, וניתן להזמין את הכרטיסים מראש באינטרנט.
הבנו שיש עוד חברות טובות כמו אולטורסה, שהן לא יורדות מהרמה של CRUZ DEL SUR ואף יותר זולות. אך מכיוון ש CRUZ DEL SUR הוכיחו את עצמם, לא לקחנו צ'אנסים ואת כל הנסיעות שהיה אפשר, עשינו דרכם (לא רוצה להיות פולניה, אבל זה חזק ממני.. בקיצור, יש יותר מידי סיפורים על תאונות דרכים בפרו בוליביה, ומבחינתי הבטיחות הייתה מעל הכל.. אז אני לא ממליצה לקחת סיכונים עם חברה שלא שמעתם עליה מראש..)
באוטובוסים של CRUZ DEL SUR יש שתי קומות קומה ראשונה VIP = KAMA מושבים יותר רחבים ונוחים שיורדים עד למצב שכיבה 180 מעלות. בקומה השנייה SEMI KAMA, לא הייתי, אבל בנסיעות ארוכות שווה לקחת את המושבים הנוחים יותר... מהישראלים שישבו בקומה למעלה הבנתי שהיו מלא קפיצות.. ולכן היה קשה להירדם...
הווארז, בירת הטרקים של פרו היא עיירה נחמדה עם כיכר מרכזית אחת, שסביבה גם נמצאות כל הסוכניות טיולים. ישנן הרבה אופציות לטרקים כאשר המוכרים ביותר הם הלגונה 69 (טיול יום), סנטה קרוז (4 ימים) והווארז (9-11 ימים), אבל ישנן עוד הרבה לגונות ומסלולים פחות מוכרים ולא פחות יפים – כשהאזור יפה כל טיול בסביבתו יפה.
15.9.12
 |
| הרים מושלגים |
ביום הראשון שלנו בהווארז עשינו מסלול יום שנקרא קרחון פסטרורי – מומלץ! –מסלול קליל, טוב כמסלול הסתגלות לאיזור, אין הרבה הליכה, בעיקר נוסעים ובדרך עוצרים לראות קקטוסים ענקיים,הרים מושלגים,ונופים משגעים!
 |
| קקטוסים ענקיים |
 |
| קרחון פסטרורי |
עד אשר מגיעים לתחנת עצירה שנמצאת במרחק קילומטר וחצי בלבד מהיעד. לי ההליכה הקצרצרה הפכה להיות איטית וקשה בגלל הגובה הרב, כל 5 צעדים עצירה להסדר נשימה וחוזר חלילה, עד לגובה 5200 מטר. שם רואים קרחון ענקי – מ-ה-מ-ם! היה שווה!
הדרך חזרה כבר יותר קלה, אחרי כל עליה יש ירידה :)
בעלייה למי שמתקשה יש אפשרות לקחת סוס (הסוסים מחכים בתחנת העצירה של הואן ולאורך הדרך..)
בשלושת הימים הראשונים לקחנו כל יום כדור למחלת גבהים, כל מי שנוסע לפרו שומע את אותן הזהרות- בגובה האוויר דליל, הנשימות הופכות כבדות, וכל טיפוס קליל הופך לאתגר והעייפות גוברת, הטיול שלנו היה קצר ועמוס ולא לקחנו סיכונים. אם יש זמן עדיף יומיים ראשונים לנוח ולתת לגוף להתרגל לגובה – אחרי הכל הנתונים מדברים על זה שכ 50% מהאנשים לא מרגישים טוב בימים הראשונים בגבהים.
לפרואנים יש את תרופת הסבתא שהוכיחה את עצמה גם עלינו והיא תה קוקה! הקוקה הוא שיח הנפוץ בדרום אמריקה, ומותר למכירה רק בפרו ובוליביה, נתקלנו בו על כל צורותיו בכל חור - שקיות עם עלים טריים בסופרמרקטים , סוכריות טופי, שקיות תה קוקה.. וכו'.. שימו לב לקנות עלים טריים וירוקים ולא יבשים ושחורים.. השימוש הנוסף של העלים הוא הכנת סם הקוקאין .. אבל אנחנו לא ראינו לא ידענו לא שמענו.
16.9.12
 |
| מסיבה בכפר |
ביום השני עשינו עוד מסלול יום שנקרא לגונת צ'ורופ. את המסלול אפשר להתחיל מהכניסה לשמורה, אך ניתן גם לעשות הליכה מקדימה דרך הכפרים, אנחנו עשינו הליכה מקדימה – לא חובה.
למזלנו היה בדיוק באותו יום חגיגות בכפר, ולכן נהנו מחוויה אותנטית מקסימה
ללגונה לא הגענו כי בתחילת דרכנו כבר ירד גשם, ולמעלה גבוה המצב לא היה נראה טוב יותר...
חזרנו לעיירה כדי לסגור את כל הפרטים על הסנטה קרוז.
סוכנות לא מומלצת בהווארז היא Peru Diamond למזלנו דרכם לקחנו את הטיול יום לגונת צורופ והבנו שלא כדאי לקחת דרכם את הטרק האמיתי לסנטה קרוז.
17.9.12
את הטרק סגרנו דרך סוכנות שאנחנו היינו מרוצים ממנה ונקראת Monttrek
למי שלא כל כך סגור על רמת הכושר שלו, מומלץ לקחת סוס פרטי, לנו זה עלה תוספת של 200 סול, והיה שווה – רב המסלול אפשר להיות עליו, אך ישנם קטעים שהדרך היא אבן חלקה והסוס לא יציב, וחייבים ללכת ברגל.
הערת אגב בנוגע לסוכנויות בהווארז, האתרים מלאים בהמלצות והשמצות על כל הסוכנויות, ככה שכל סוכנות ששמענו עליה המלצה, שמענו גם עוד 4 השמצות וההפך. אני מאמינה שכל נושא הסוכנויות טובות \ לא טובות זה הרבה עניין של מזל, כי בסוף מאחדים בין כמה סוכנויות ביחד, ככה שזה תלוי כמה אנשים נרשמו לטרק, וגם הציוד שתקבלו תלוי במספר הקבוצות שכבר יצאו\ חזרו לפניכם.. בקיצור, לכו עם הרגש ותקוו לטוב.
הטרק נכנס לרשימת 20 הטרקים היפים בעולם, כנראה שלא רק אני אהבתי אותו
בכל מקרה הוא מהמם כיפי ולא קשה – מומלץ ביותר!!!
אין לי מה להכביר במילים שכן התמונות מדברות בעד עצמן:
 |
| בדרך לסנטה קרוז |
בלילה הראשון היה קר, אך ללילה השני כבר למדתי – שק"ש בתוך שק"ש זה הסוד! הבאנו שק"ש אחד מהבית ושק"ש אחד קיבלנו מהסוכנות. כשקר וישנים בתוך שק"ש רצוי לא ללבוש הרבה שכבות, להפך, לנסות להמעיט בלבוש כדי שהשק"ש יבודד את הקור... ככל שתלבש יותר שכבות ככה יהיה לך יותר קר!
18.9.12
היום השני של הטרק נחשב ליום הקשה ביותר בטרק בו מטפסים לפס בגובה 4750. ישנה לגונה מדהימה כחולה שמוקפת בהרים מושלגים, אין מילים
 |
| בפס |
ובלילה כבכל לילה מגיעים למאהל, האוהלים מוכנים האוכל בסירים וכולנו יושבים שותים תה קוקה ונרגעים...
19.9.12
היום השלישי של הטרק – לי הוא הרגיש כמו בריאת העולם, מלא חיות, סוסים פזורים במישור עם נחלים ואגמים וכמובן הכל מוקף בהרים מושלגים..
 |
| דומה?! |
ביום הזה אף זכינו לשלג קל שירד עלינו- התרגשות וצמרמורות בגופנו...
במהלך היום רואים את ההר Arteson , והשמועות מספרות שזהו ההר שהיה ההשראה ללוגו של חברת פרמאונט שמופיע לפני כל הסרטים.. הרי פרו :)
20.9.12
היום האחרון של הטרק :( הליכה קצרה וקלילה של כ 4 שעות, אם אני לא טועה.. גם כן בנופים מקסימים.
טיילנו עם מדריך מקסים בשם רודריגו, הציוד היה מעולה והארוחות היו מצוינות – בקיצור הצלחה.
היופי והקסם של הטרק הזה, לטעמי, זה המגוון, הנוף מתחלף, שלג, צמחייה, פרחים, חיות, חולות.. כל יום נוף חדש.. מרגש.
ובסוף כמו כל סוף צריך להיפרד מהנופים האוהלים הסוסים והחמורים, לחזור לחיים לכבישים למקלחות ולמיטות.. הראש מלא בחוויות וכולנו מסופקים ועם חיוכים מרוחים על הפנים!
 |
| בשוק בהווארז |
21.9.12
בשישי האחרון קמנו מוקדם בבוקר, ארזנו את חפצינו..או יותר נכון אוכל.. הרבה אכול.. ונסענו דרומה ל"זית המדבר" 
